יש רגע מאוד ספציפי שכל מי שהתמודדה עם קשקשים מכירה: לובשות סוף סוף את החולצה השחורה האהובה, מסתכלות במראה של המעלית, ומגלות "שלג" עדין על הכתפיים. אני זוכרת את עצמי מנערת את הכתף בתנועה הכי לא טבעית בעולם, כאילו אני מסלקת זבוב דמיוני. אז אם גם אתן מחפשות איך להיפטר מקשקשים, הגעתן למקום הנכון. החדשות הטובות: זו תופעה נפוצה מאוד, היא לא מעידה על חוסר היגיינה, וברוב המקרים אפשר לשלוט בה יפה מאוד.
מה זה בעצם קשקשים?
העור שלנו, כולל עור הקרקפת, מתחדש כל הזמן. תאי עור ישנים נושרים ומתחלפים בחדשים, בדרך כלל בלי שנשים לב. כשיש קשקשים בשיער, התהליך הזה מואץ ותאים מתקבצים לפתיתים לבנים או צהבהבים שנראים לעין, ולפעמים מגיעים יחד עם גירוד.
הצורה הקלה נקראת פשוט קשקשים. כשיש גם אדמומיות, פתיתים שמנוניים ולעיתים מעורבות של הגבות, צידי האף או מאחורי האוזניים, ייתכן שמדובר בדלקת עור סבוריאית (סבוראית), שהיא בעצם הגרסה המוגברת של אותה תופעה.
מה גורם לקשקשים?
אין גורם אחד, אלא שילוב של כמה:
- שמרים טבעיים – על הקרקפת של כולנו חיה פטרייה מסוג מלסזיה (Malassezia). אצל חלק מהאנשים העור מגיב אליה ביתר רגישות, וזה מאיץ את התחלופה של התאים.
- שומניות – הפטרייה הזאת ניזונה משמנים, ולכן קרקפת שמנונית נוטה יותר לקשקשים. אם זה מוכר לכן, שווה לקרוא גם את הטיפים על שיער שומני.
- מזג אוויר – אצל רבים הקשקשים מחמירים בחורף, כשהאוויר יבש.
- סטרס – לחץ נפשי לא "יוצר" קשקשים, אבל הוא בהחלט יכול להחמיר אותם. עוד סיבה טובה לקרוא על ההשפעות של סטרס על הגוף.
- מצבי עור אחרים – אקזמה, פסוריאזיס או רגישות למוצר שיער מסוים יכולים להיראות כמו קשקשים.
שירות הבריאות הבריטי מדגיש שקשקשים אינם קשורים להיגיינה ירודה, אז אפשר להוריד את רגשות האשמה מהשולחן.
קשקשים או קרקפת יבשה? ההבדל חשוב
הרבה נשים מבלבלות בין השניים, ומטפלות הפוך. קרקפת יבשה נותנת פתיתים קטנים, לבנים ויבשים, ולרוב יש גם עור יבש בשאר הגוף. קשקשים "קלאסיים" נוטים להיות פתיתים גדולים יותר, לפעמים צהבהבים ושמנוניים, ומופיעים על קרקפת שנוטה לשומניות.
למה זה משנה? כי אם הקרקפת פשוט יבשה, שמפו אגרסיבי נגד קשקשים עלול להחמיר את המצב. ואם יש לכן קשקשים אמיתיים, מריחת שמנים כבדים על הקרקפת עלולה דווקא להאכיל את השמרים. אם לא ברור לכן במה מדובר, זו בדיוק שאלה לרוקחת או לרופאת עור.
איך נפטרים מקשקשים: שמפו נגד קשקשים זה הבסיס
הטיפול הראשון, והיעיל ביותר ברוב המקרים, הוא שמפו נגד קשקשים עם רכיב פעיל. לפי האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה, הרכיבים שכדאי לחפש על התווית הם:
- זינק פיריתיון – נוגד פטריות ונוגד חיידקים.
- קטוקונזול – נוגד פטריות חזק.
- סלניום סולפיד – מאט את תחלופת התאים ומפחית את הפטרייה.
- חומצה סליצילית וגופרית – עוזרות לרכך ולהסיר את הפתיתים.
- זפת (Coal tar) – מאטה את התחדשות התאים, אבל יכולה להגביר רגישות לשמש ולהכתים שיער בהיר.
הטריק שרוב האנשים מפספסים: לא מספיק לחפוף ולשטוף מיד. בהנחיות של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה ממליצים למרוח את השמפו ישירות על הקרקפת, להקציף היטב, ולתת לחלק מהשמפואים לפעול כמה דקות לפני השטיפה. תמיד כדאי לקרוא את ההוראות על האריזה של המוצר הספציפי.
שתי אפשרויות פופולריות שאפשר למצוא, למשל: שמפו נגד קשקשים לעור רגיש של Vanicream, שנחשב עדין ונטול בישום, ושמפו לטיפול בקרקפת של Jason, שמבוסס על חומצה סליצילית וגופרית.
טיפים שעושים הבדל ביומיום
- תדירות חפיפה – לשיער דק או שמנוני לרוב מתאים לחפוף לעיתים קרובות יותר. לשיער מתולתל או קופצני, לעיתים רחוקות יותר, ולמרוח את השמפו הטיפולי רק על הקרקפת, כי הרכיבים עלולים לייבש את האורכים.
- מרכך על האורכים בלבד – אחרי שמפו טיפולי, מרכך רגיל מאמצע השיער ומטה. אם האורכים שלכן צמאים, הנה מדריך על טיפוח שיער יבש.
- החלפה בין רכיבים – יש מי שמגלות שהשמפו מפסיק "לעבוד" אחרי כמה חודשים. החלפה בין שני שמפואים עם רכיבים פעילים שונים יכולה לעזור.
- זהירות עם מוצרי עיצוב – ג'לים, ספריי וקרמים שמצטברים על הקרקפת עלולים להחמיר גירוד ופתיתים.
- לא לגרד בציפורניים – אני יודעת, זה קשה. אבל גירוד אגרסיבי פוצע את העור ומחמיר את הגירוי.
ומה לגבי שמן עץ התה, חומץ תפוחים וכל שאר התרופות של סבתא? לחלק מהן יש מחקרים ראשוניים בלבד, וחלק עלולות לגרות קרקפת רגישה. אם אתן רוצות לנסות, תמהלו, תעשו בדיקת רגישות, ואל תוותרו בגללן על שמפו עם רכיב פעיל מוכח.
מתי לפנות לרופאה?
לפי NHS, כדאי לפנות לרופא אם הקשקשים לא משתפרים אחרי כארבעה שבועות של שימוש בשמפו נגד קשקשים. וגם במקרים האלה:
- הקרקפת אדומה, נפוחה, כואבת או מפרישה.
- מופיעים כתמים קשקשיים גם על הפנים או על הגוף.
- הגירוד חזק עד כדי הפרעה לשינה.
- יש נשירת שיער משמעותית יחד עם הקשקשים. כתבנו גם על נשירת שיער אצל נשים ומתי כדאי לבדוק.
רופאת עור יכולה לזהות אם מדובר בדלקת עור סבוריאית, פסוריאזיס, זיהום פטרייתי או משהו אחר, ולהתאים טיפול מרשם במקרה הצורך.
לסיכום: קשקשים זה לא סוף העולם
קשקשים הם תופעה נפוצה, מעצבנת, אבל ברוב המקרים קלה לשליטה. שמפו עם רכיב פעיל מתאים, סבלנות של כמה שבועות, ושגרה עדינה לקרקפת יעשו את רוב העבודה. ואם זה לא עובד, אין שום בושה ללכת לרופאת עור. בינתיים, אני מרשה לכן להוציא את החולצה השחורה מהארון. היא מתגעגעת.
